בבית המשפט העליון
רע"א 1226/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
דן הרשקוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. אריה קידר
2. קרן גמלאות של עורכי הדין בישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.10.07 בע"א 2503/05 שניתן על ידי כבוד השופטים א' ש' שילה, א' שטמר ומ' יפרח
בשם המבקש: עו"ד א' שוהם
החלטה
זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, א' שטמר ומ' יפרח), אשר קיבל ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) והורה כי הדיון בתביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים יוחזר לבית משפט השלום.
1. המבקש הוא אקטואר אשר העניק שירותי יעוץ למשיבה 2, קרן הגמלאות של לשכת עורכי הדין, כאשר באותו הזמן שימש המשיב 1 כמנהלה הכללי (להלן יכונו יחד: המשיבים). בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לשתי שאלות: האחת, האם בעלת דברו של המבקש בכל הנוגע לתשלום התמורה עבור שירותיו היא לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) או המשיבים עצמם; השנייה, האם שילמו המשיבים או הלשכה למבקש את מלוא התמורה בעבור השירותים שסיפק.
2. על רקע זה, הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיבים לבית משפט השלום. המשיבים, מצידם, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בינם לבין המבקש. בית משפט השלום קיבל את טענת המשיבים לעניין זה ומצא כי הלשכה היא זו אשר הזמינה וקיבלה את שירותי הייעוץ מהמבקש ולפיכך היא בעלת דברו במישור החוזי. לצד זאת, דחה בית משפט השלום את טענת המשיבים כי המבקש סיפק את שירותי הייעוץ בהתנדבות. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי "אין חולק שלתובע [המבקש - ע.א] שולם על-ידי לשכת עורכי הדין סך של 23,000 ש"ח בגין שירותים שנתן בקשר להקמת קרן הפנסיה החדשה" (להלן: הקביעה ביחס לתשלום).
3. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי במסגרתו טען שתי טענות עיקריות: ראשית, כי שגה בית משפט השלום כאשר דחה את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות; שנית, כי שגה בית המשפט בקביעתו ביחס לתשלום, שכן המבקש לא קיבל כל תשלום מהמשיבים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקש, בקבעו כי האדנים עליהם ביסס בית משפט השלום את הקביעה לפיה המבקש ידע כי הוא מתקשר עם הלשכה אינם מספקים. על כן, הורה בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל והדיון יוחזר אליו על מנת שיכריע בשאלת שיעור הסכום המגיע למבקש מהמשיבים.
4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר הוגשה לאחר שניתנה למבקש הארכת מועד להגשתה (בש"א 10654/07, כב' הרשמת ג' לוין).
טענתו העיקרית של המבקש הינה כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי הוא קיבל תשלום מהמשיבים. המבקש טוען כי הימנעותו של בית המשפט המחוזי לדון בטענה זו פגעה באופן מהותי בזכות הערעור שלו, שכן מדובר באחת הטענות המרכזיות והמהותיות שהעלה במסגרת ערעורו. לשיטתו, יש בכך כדי להעלות שאלה עקרונית, החורגת מגדר המקרה הספציפי, ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור וקביעת קווים מנחים על-ידי בית משפט זה באשר לחובת ערכאת הערעור לדון בטענות מהותיות המועלות בפניה. עוד מוסיף המבקש כי ההכרעה בטענה זו דרושה אף להמשך בירור הסכסוך בין הצדדים, שכן להכרעה בה תהיה השפעה על היקף התמורה אשר ייפסק למבקש בסופו של יום בבית משפט השלום. כמו כן, מעלה המבקש טענות לגופם של דברים, אשר אותן איני רואה מקום לפרט.
5. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, למרות ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו אופי עקרוני לא מצאתי כי אלו הם פני הדברים. טענותיו של המבקש תחומות כל כולן בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנסיבות המקרה הספציפי, ואין הן מגלות שאלה עקרונית בדבר היקפה של זכות הערעור.
כידוע, בית המשפט אינו מחויב לדון בכל אחת ואחת מהטענות שטוענים הצדדים בפניו, ונתון לו שיקול-הדעת להתייחס אך לאותן הטענות אותן הוא רואה כרלוונטיות לשם פתרון המחלוקת שבפניו (ראו למשל: רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 679 (1988); רע"א 13/07 פלוני נ' פלונית (טרם פורסמה, 30.4.2007)). בענייננו, בית המשפט המחוזי דן באופן מפורט בטענה המרכזית שהעלה המבקש - היא הטענה נגד דחיית תביעתו על הסף - והחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט אף הורה על החזרת הדיון בשאלת גובה החוב שעל המשיבים לשלם למבקש לבית משפט השלום, תוך שציין כי שאלה זו לא הוכרעה על-ידי הערכאה הדיונית. מכאן עולה כי במסגרת הדיון שייערך בבית משפט השלום ייבחנו כל הסוגיות הקשורות לשיעור הסכום שחבים המשיבים למבקש, כך שלזה האחרון תינתן האפשרות לשטוח את כל הטענות אותן העלה בבקשה הנוכחית בפני הערכאה הדיונית אשר תכריע במחלוקת בין הצדדים.
6. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א באב תשס"ח (12.8.08).
רע"א 1226/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
דן הרשקוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. אריה קידר
2. קרן גמלאות של עורכי הדין בישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.10.07 בע"א 2503/05 שניתן על ידי כבוד השופטים א' ש' שילה, א' שטמר ומ' יפרח
בשם המבקש: עו"ד א' שוהם
החלטה
זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, א' שטמר ומ' יפרח), אשר קיבל ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) והורה כי הדיון בתביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים יוחזר לבית משפט השלום.
1. המבקש הוא אקטואר אשר העניק שירותי יעוץ למשיבה 2, קרן הגמלאות של לשכת עורכי הדין, כאשר באותו הזמן שימש המשיב 1 כמנהלה הכללי (להלן יכונו יחד: המשיבים). בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לשתי שאלות: האחת, האם בעלת דברו של המבקש בכל הנוגע לתשלום התמורה עבור שירותיו היא לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) או המשיבים עצמם; השנייה, האם שילמו המשיבים או הלשכה למבקש את מלוא התמורה בעבור השירותים שסיפק.
2. על רקע זה, הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיבים לבית משפט השלום. המשיבים, מצידם, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בינם לבין המבקש. בית משפט השלום קיבל את טענת המשיבים לעניין זה ומצא כי הלשכה היא זו אשר הזמינה וקיבלה את שירותי הייעוץ מהמבקש ולפיכך היא בעלת דברו במישור החוזי. לצד זאת, דחה בית משפט השלום את טענת המשיבים כי המבקש סיפק את שירותי הייעוץ בהתנדבות. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי "אין חולק שלתובע [המבקש - ע.א] שולם על-ידי לשכת עורכי הדין סך של 23,000 ש"ח בגין שירותים שנתן בקשר להקמת קרן הפנסיה החדשה" (להלן: הקביעה ביחס לתשלום).
3. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי במסגרתו טען שתי טענות עיקריות: ראשית, כי שגה בית משפט השלום כאשר דחה את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות; שנית, כי שגה בית המשפט בקביעתו ביחס לתשלום, שכן המבקש לא קיבל כל תשלום מהמשיבים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקש, בקבעו כי האדנים עליהם ביסס בית משפט השלום את הקביעה לפיה המבקש ידע כי הוא מתקשר עם הלשכה אינם מספקים. על כן, הורה בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל והדיון יוחזר אליו על מנת שיכריע בשאלת שיעור הסכום המגיע למבקש מהמשיבים.
4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר הוגשה לאחר שניתנה למבקש הארכת מועד להגשתה (בש"א 10654/07, כב' הרשמת ג' לוין).
טענתו העיקרית של המבקש הינה כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי הוא קיבל תשלום מהמשיבים. המבקש טוען כי הימנעותו של בית המשפט המחוזי לדון בטענה זו פגעה באופן מהותי בזכות הערעור שלו, שכן מדובר באחת הטענות המרכזיות והמהותיות שהעלה במסגרת ערעורו. לשיטתו, יש בכך כדי להעלות שאלה עקרונית, החורגת מגדר המקרה הספציפי, ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור וקביעת קווים מנחים על-ידי בית משפט זה באשר לחובת ערכאת הערעור לדון בטענות מהותיות המועלות בפניה. עוד מוסיף המבקש כי ההכרעה בטענה זו דרושה אף להמשך בירור הסכסוך בין הצדדים, שכן להכרעה בה תהיה השפעה על היקף התמורה אשר ייפסק למבקש בסופו של יום בבית משפט השלום. כמו כן, מעלה המבקש טענות לגופם של דברים, אשר אותן איני רואה מקום לפרט.
5. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, למרות ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו אופי עקרוני לא מצאתי כי אלו הם פני הדברים. טענותיו של המבקש תחומות כל כולן בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנסיבות המקרה הספציפי, ואין הן מגלות שאלה עקרונית בדבר היקפה של זכות הערעור.
כידוע, בית המשפט אינו מחויב לדון בכל אחת ואחת מהטענות שטוענים הצדדים בפניו, ונתון לו שיקול-הדעת להתייחס אך לאותן הטענות אותן הוא רואה כרלוונטיות לשם פתרון המחלוקת שבפניו (ראו למשל: רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 679 (1988); רע"א 13/07 פלוני נ' פלונית (טרם פורסמה, 30.4.2007)). בענייננו, בית המשפט המחוזי דן באופן מפורט בטענה המרכזית שהעלה המבקש - היא הטענה נגד דחיית תביעתו על הסף - והחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט אף הורה על החזרת הדיון בשאלת גובה החוב שעל המשיבים לשלם למבקש לבית משפט השלום, תוך שציין כי שאלה זו לא הוכרעה על-ידי הערכאה הדיונית. מכאן עולה כי במסגרת הדיון שייערך בבית משפט השלום ייבחנו כל הסוגיות הקשורות לשיעור הסכום שחבים המשיבים למבקש, כך שלזה האחרון תינתן האפשרות לשטוח את כל הטענות אותן העלה בבקשה הנוכחית בפני הערכאה הדיונית אשר תכריע במחלוקת בין הצדדים.
6. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א באב תשס"ח (12.8.08).
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
http://www.court.gov.il
